הסיפור שלי

הכול התחיל כשאני ובן זוגי- בן רצינו לצאת מבית הורינו וחיפשנו דירות. נתקלנו בקושי מטורף, עד שמצאנו את "האחת". הגענו אליה, היא נראית דירת החלומות! גדולה, מרווחת עם גינה, אווירה כפרית כמו שאני אוהבת. אבל עם כמה שהייתה יפה, פתאום מגיעות תחושות שאיני מצליחה להסביר, תחושות לא נעימות. האנרגיה בבית הייתה כבדה מאוד והכבידה עלי. למרות מה שהרגשתי, שכרנו את הבית. אימא שלי הגיעה יחד איתי לעזור לי לפרוק דברים וכשנכנסו לגינה ראיתי שני ילדים קטנים וחמודים, אח ואחות משחקים יחד, אמרתי להם שלום ונכנסנו לבית.

כולם מסביבי מאוד אהבו את האנרגיה שבבית בעוד שאני לא מצליחה להבין על מה מדברים.

כבר בלילה הראשון הרגשתי תחושת פחד לא מוסברת, אני זוכרת שממש פחדתי ללכת לישון, יום שלמחרת הרגשתי חוסר בטחון בבית וכל הזמן חיפשתי איך לצאת ממנו, כדי לא להישאר בבית לבד עד הרגע שזה קרה. לילה אחד במהלך השבוע הראשון בבית, הייתי לבד והתיישבתי לעשות מטלת הגשה בתואר שלי, השעה הייתה מאוחרת בלילה, אני נמצאת לבד. לפתע התחלתי לשמוע דפיקות לב. תחילה, חשבתי שזה הלב שלי וחדלתי מכל פעולה שביצעתי כדי להבין את מקור דפיקות הלב. שמעתי את דפיקות הלב ממש לידי, וידעתי שהן לא שלי ואין אף אחד לידי אז איך הגיוני מה שאני שומעת?

מאחר ואני מכירה את עולם הרוח ומבינה שיכול להיות שאולי מדובר בביקור, ישר חשבתי שכך קורה. באותה נשימה גם תהיתי לעצמי, איך יכול להיות שאני שומעת לב של אדם נפטר, הרי בוודאי ליבו נדם. החלטתי לא לייחס לכך חשיבות והמשכתי בחיי. הימים עוברים והלילות קשים, תחושת פחד קשה אופפת אותי בכל זמן נתון כשאני נמצאת בבית וזה לא משנה אם אני לבד או עם אנשים נוספים. ככל שהמשכנו לגור שם, דברים מוזרים מאוד החלו לקרות. לילה אחד אני ובן יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה ופתאום מסך הטלוויזיה מתפצל לשני מסכים ובוקע ממנה קול מוזר, בשפה ששנינו לא מכירים. נבהלנו מאוד. ככל שעבר הזמן בבית, אני חשתי ברע. החלו לי כאבי גב, תחושות של עצב, צער וכאב שהרגשתי רק בתוך הבית וכשהייתי יוצאת מהבית כלום לא כאב ושום תחושת ריקנות לא הרגשתי.

במשך תקופה, כל לילה אני מתעוררת בין שלוש לארבע לפנות בוקר ללא הסבר. לילה אחד התעוררתי בשלוש לפנות בוקר, ליד מיטתי הייתה מראה גדולה וארוכה עד הרצפה וכשהסתכלתי עליה ראיתי אותה כשער. ממש כמו שתהיו בחדר חשוך עם דלת סגורה ובמסדרון מחוץ לחדר יהיה אור שיאיר את משקופיי הדלת, כך נראתה המראה. הייתי מבועתת, צרחתי לבן שיקום להדליק את האור ולא הבנתי מה קרה כאן עכשיו! מעולם לא חשבתי שמראה יכולה להוות שער עד לאותו הרגע. בבוקר שלמחרת החלטתי לבדוק את העניין וגילתי שאכן מראה היא שער ולא מומלץ לישון עם מראה בחדר כשישנים, לכן הוחלט שנוציא את המראה מהחדר. הימים עוברים ומשכת העינויים שאני חווה לילה לילה לא פוסקת. החלטתי שאני מתחילה לחקור מה היה בבית או יותר נכון מי גר בבית הזה בעבר. שאלתי את בעלת הדירה אם היא יודעת או מכירה אם אדם נפטר בבית שאנו גרים בו והיא בתגובה קראה לי סכיזופרנית. הסביבה מתחילה להרים גבה על השיתופים שלי ואני חושבת שאני יוצאת מדעתי. כשהייתי עוצמת את העיניים הייתי רואה אנשים אצלי בבית. ראיתי אישה נכנסת לביתי דרך החלון ואנשים זרים יושבים על הספה שלי. חלמתי חלומות נוראיים על הבית בזמן שאני ישנה בתוך הבית. הייתי מתעוררת מלחישות מוזרות באוזן בשפה שאיני מכירה. אורות היו נדלקים לאחר שכיבינו אותם ואפילו הנטפליקס נפתח ערב אחד כאשר הטלוויזיה הייתה כבויה לגמרי!

כבר אי אפשר היה לשכנע אותי אחרת, הבנתי שהבית רדוף רוחות ואני היחידה שמצליחה להרגיש אותם. ערב אחד הגיעו אלינו חברים וסיפרתי להם שראיתי את שני הנכדים של בעל הדירה שלי משחקים בגינה ביום הראשון שבו הגעתי עם אימי לסדר דברים בבית, תוך כדי שאני מספרת זאת לחבריי, בן קוטע את דבריי ואומר שלבעלי הדירה שלנו אין נכדים כלל. הייתי בשוק!

פעורת פה ורועדת מחייגת לאימא שלי לשאול אותה על אותם הילדים שראינו באותו הבוקר, אך גם היא לא ראתה אותם ושם הבנתי, כמעט חצי שנה אחרי אותו המפגש, שאלו היו הישויות הראשונות שראיתי בעיניים הגשמיות שלי. בנקודת זמן הזו החלו להתחבר אצלי דברים, אבל לא עד הסוף, תהיתי אם מדובר במשפחה, מאחר והייתה ישות נשית שהייתה מבקרת אותי לעיתים תכופות בלילות ומנגד לה הייתה אנרגיה נוספת שהרגשתי כל הזמן. אנרגיה גברית, כבדה, אנרגיה שהעציבה אותי והכניסה בי לא מעט עצבים מבלי להבין למה, אבל בעיקר הפחידה אותי מאוד.

לילה אחד חלמתי חלום שאזכור אותו לנצח.

חלום בין ערות לשינה, על גברים הלובשים חליפות עתיקות ומתחילים לצעוק לעברי "הוא מגיע! הוא מגיע!" תוך כדי התחלתי להרגיש אנרגיה קשה עומדת לצידי והתעוררתי באותו הרגע. תהיתי לי אם יש קשר בין אותם הישויות שאני כל הזמן רואה, אבל הפחד שיתק אותי. החלטתי שאני מתחילה ללמוד על כל העולם הזה ולא בורחת ממנו. התחלתי לתשאל מתקשרות, פניתי לספרים, התחלתי ללמוד קורסים שונים שקשורים בתקשור ועולם הרוח, למדתי הרבה!

למדתי איך להגן על עצמי, איך להגן על הבית שלי ובכלל למדתי עם מה אני מתמודדת- נשמות תועות.

במהלך קורס תקשור שעשיתי, פנתה אלי בחורה מקסימה שרצתה לעזור לי להבין מה יש לי בבית. התחלנו לדבר ושיתפתי אותה בחוויות שלי וגם הוספתי שניסיתי לחקור על הבית ולהבין מה קרה בו לפני ולא מצאתי כלום. אותה בחורה הייתה נחושה מאוד ולאחר כמה שעות טובות היא חוזרת אלי עם כתבה מעיתון הארץ משנת 1954 על רצח של משפחה שלמה במקום שבו אני גרה.

"קץ מחריד למשפחה בנהריה: אב רצח את אשתו ושני ילדיו בשנתם, והתאבד". זו כותרת הכתבה.

פתאום הכול התחיל להתחבר, מי הם כל מי שראיתי, למה הם עדיין כאן, למה האב בעל אנרגיה כבדה ומפחידה בעוד שאר משפחתו רק רצתה את עזרתי ברגע שהם הבינו שאני יכולה לחוש ולראות אותם. הסיבה להתאבדות של האב היא בשל מחלת לב, זוכרים את דפיקות הלב ששמעתי בשבוע הראשון? וככה התחלתי לחבר נקודות עד שהבנתי, זה הם!

המשפחה בכתבה זו המשפחה שאני מרגישה בביתי. להורים, שני ילדים אח ואחות, שאותם ראיתי כאשר רק עברנו לבית ואת האם ראיתי כמעט בכל לילה. את הסיבה שהאב החליט לרצוח את משפחתו כולה הוא כתב במכתב שהשאיר לאחר שהתאבד ובו כתב, שאת אשתו וילדיו הרג מאחר שלא יכול היה להיפרד מהם לאחר שמונה שנות נישואים מאושרות. ברגע שקראתי את הכתבה הבנתי! הוא כנראה מחזיק בהם גם לאחר המוות כי מפחד להיפרד מהם ולכן הם במשך 70 שנה נשמות תועות.

כל כך ריחמתי על הילדים והאם שנמצאים ככה בפחד מהאב ובמשך כל הזמן הזה כנראה שהם סך הכול חיפשו עזרה מכל אדם שנכנס לבית עד שאני הגעתי. כי מהרגע שאני נכנסתי לבית, אני התעוררתי רוחנית בבת אחת, כל כך הרבה דברים חדשים נכנסו אלי לחיים.

.נפלה בחלקי הזכות לעזור לאותן הנשמות להמשיך הלאה

הייעוד של חיי סוף סוף הגיע. מאז ועד היום אני מתקשרת, אוהבת כל כך את עולם הרוח, חוקרת ולומדת אותו בכל יום ובכל יום אני מתרגשת מחדש

!איזו זכות להיות מודעות רוחנית בעולם חומרי שכזה